נולד ב- 2 ביולי 1912 בנאידווארד אשר השתייכה אז להונגריה. את לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה היהודית בדברצן. למד בבית הספר הגבוה למשפט ומדינה בבודפשט, שם רכש תואר ד"ר למדעי המדינה. אביו קלמן שהיה מנהל משק חקלאי, נשלח ב- 1944 למחנה השמדה, משם לא שב. אחיו הבכור מנחם שנדור שהיה עו"ד ונשיא ההסתדרות הציונית בדברצן, נרצח במחנה עבודה. אחיו הגדול אשר לאיוש מנהל הגימנסיה היהודית באונגוור נספה גם הוא כאחיו, בשואה. אמו חנה נפטרה בבודפשט בשנת 1953, אחותו אלישבע נפטרה בחיפה ב- 24 בדצמבר 2001. רעייתו חיה אליזבט גרוס, מורה לפסנתר סיימה את לימודיה באקדמיה למוסיקה בברטיסלבה, השתתפה בפועל בחיי התנועה הציונית מילדותה ועד עלותה לארץ. חיה נפטרה בחיפה ב- 1 בספטמבר 1988
ד"ר אריה קדר פעל החל מ- 1929 ללא הפסקה בארגוני התנועה הציונית.תחילה כמזכיר ארגון "מכבי" של תלמידי האוניברסיטה בדברצן, ואחר-כך כחבר הועד הפועל של ארגון הנוער הציוני בבודפשט. משנת 1932 עד 1936 שימש כמזכיר המרכזי בהסתדרות הציונית בהונגריה. משנת 1936 ועד שנת 1939 היה מנהל משרד "קרן היסוד" בבודפשט. באותן השנים פעל כציר הקונגרס היהודי העולמי וסיפק ידיעות למשרד המרכזי בפריס, עבודה שהייתה כרוכה בסכנה גדולה באותן השנים בהונגריה. עוד קודם לכן משנת 1929 בהיותו רק בן 17 ועד שנת 1939 , השתתף כחבר מערכת של העיתון הציוני "ז'ידו סמלה" - "המשקיף היהודי" וכסופר מיוחד של עיתוני חוץ ציוניים. בשנת 1937 הוא פגש בציריך את המזכיר הכללי של "קרן היסוד העולמית" והשיג ממנו את הסרט הישראלי "זאת היא הארץ" עבור יהודי הונגריה. ד"ר אריה קדר תרגם את הסרט ואת דברי ההסברה, הסרט הוצג בהצלחה רבה בבודפשט וברחבי הונגריה. בשנת 1939 הוא נשלח ע"י קרן היסוד לישראל אליה הגיע יחד עם אחיו מנחם (שנדור) , ומשתתף בקונקרס הציוני ה- 21 בג'נבה. בשנת 1942 נלקח לעבודת כפייה ברוסיה. בשנת 1944 ברח מעבודת הכפייה והצטרף יחד עם אשתו לעתיד לפעילות המחתרת הציונית בבודפשט, על פועלם זה זכו לעיטור "אות הלוחם בנאצים"
לאחר המלחמה חזר לדברצן כסגן יו"ר ההסתדרות הציונית ויו"ר ארגון הנוער שם. בשנת 1946 הוא מייסד ועורך בדברצן את העיתון "הפועל היהודי", ומשתתף בקונגרס הציוני ה- 22 בבזל. בשנת 1947 מונה ע"י הנהלת ההסתדרות הציונית למזכיר ראשי למחלקות המחוזיות ולהנהלת מפעל השקל הארצי בהונגריה. במשך זמן כהונתו עלה מספר הארגונים המחוזיים משלושים למאתיים . בשנת 1949 עם חיסול פעולות ההסתדרות הציונית בהונגריה ע"י הרשויות נפסקה פעילותו זו.
בשנת 1950 הוזמן ע"י צירות מדינת ישראל בבודפשט למלא תפקיד במחלקת ההסברה ואחר כך במחלקת העלייה, ובשנתיים האחרונות עד לעלייתו ארצה בשנת 1956 ערך את העיתון הרשמי של הצירות הישראלית.
בשנת 1956 בחודש ספטמבר עלה לישראל עם אשתו ובנו. תקופה קצרה עבד בסוכנות היהודית בחיפה וככתב החיפאי של העיתון היומי בשפה ההונגרית "אוי קלט" ובכתיבת מאמרים לעיתונים שונים. בשנת 1962 ייסד והקים את העיתון "משקיף ישראלי" אותו ערך עד ליום מותו. תחילתו של העיתון בשם "משקיף חיפאי" שביטא את אהבתו לעיר חיפה שבה ביקר בשנת 1939, ושבה חי מעלייתו ארצה ועד ליום מותו. שם העיתון שונה בשנת 1969 לשמו הנוכחי "משקיף ישראלי" . כל אותן שנים, רעייתו חיה סייעה בידו בניהול המערכת, עד ליום מותה. על "תרומתו הבלתי רגילה בתחום העיתונות" קיבל בשנת 1975 את פרס הרצל . במשך 40 שנה זכה להוציא לאור גיליונות רבים של כתב-העת החברתי-ביקורתי-ציוני. גיליון חנוכה תשס"ב, אשר יצא לאור בסוף דצמבר 2001 היה הגיליון האחרון אותו ערך. ד"ר אריה קדר נפטר בחיפה ב 21.01.2002